יותר מדי אנשים מתים מדי שבוע בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים, ומיליונים חיים בפחד ובחוסר תקווה. העולם הגיב בהצהרות רבות מדי ובמעשים מועטים מדי. זה חייב להשתנות. אנחנו, באיחוד האירופי ובקהילה הבינלאומית הרחבה יותר, צריכים לעשות יותר. אנחנו יודעים שאנשים ברחבי העולם מצפים מאיתנו להתייצב ולפעול למען השלום, הצדק והחוק הבינלאומי בכל מקום ומקום. אבל כדי לפעול ולהצליח אנחנו צריכים להיות כנים זה עם זה ועם עצמנו.

להיות כנים משמעותו להכיר בכך שהקיצוניות מתגברת בשני הצדדים. התקפות ללא הבחנה ואלימות גובים את חייהם של ישראלים רבים. אלימות מצד מתנחלים ישראלים בגדה המערבית מאיימת יותר ויותר על חייהם של הפלסטינים ועל פרנסתם – כמעט תמיד ללא עונש. יתר על כן, פעולות צבאיות של ישראל גורמות לעתים קרובות להריגתם של אזרחים פלסטיניים, לעתים ללא קבלת אחריות; התנחלויות בלתי חוקיות מתפשטות על אדמה כבושה והסטטוס קוו העדין לגבי המקומות הקדושים נשחק. בעוד שהישראלים יכולים להסתמך על מדינה וצבא חדשים הרי לפלסטינים אין אפשרות כזו. חוסר השוויון המשווע ביכולתו של אדם לשלוט על גורלו ניכר בכל מחסום דרכים. כל העובדות הללו מהוות מכשול לשלום.

ברור הוא ששחקנים שונים באירופה מגיבים לעתים קרובות בצורה אחרת לאירועים באזור. אבל הדבר אינו מונע מן האיחוד האירופי לפעול. כולנו חשנו דאגה בשל ההתפתחויות האחרונות, וכולנו שותפים לאותה מטרה סופית: לראות ישראל בטוחה ומוכרת, החיה בשלום לצד מדינת פלסטין בטוחה ומוכרת בעולם כולו. הפתרון הזה יאפשר לשני הצדדים ליהנות מחופש, שגשוג ויחסי שלום עם שכניהם.

האינטרסים שלנו עצמנו נמצאים על כף המאזניים. אנו רוצים שלום משום שסיומו של הסכסוך יסייע יותר לביטחון העולמי. אנו רוצים שלום משום שאנו מכירים בזכותן של ישראל ופלסטין גם יחד להתקיים, והן משום שאנו תומכים בעיקרון החוק הבינלאומי בכל מקום. אנו רוצים שלום משום שיש לנו קשרים עם כל העמים בארץ הקדושה, ומשום שהוא יביא תועלת ליציבות האזור ושגשוגו. ואנו רוצים שלום משום שטרוריזם מהווה סכנה בכל מקום.

אבל בעוד שהאיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית וחלק ניכר מן הציבור הישראלי תומכים בפתרון שתי המדינות, החמאס אינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים,  והסכם הקואליציה הנוכחי של ממשלת ישראל שולל את זכותם של הפלסטינים למדינה משלהם. ולא עוד, אלא שהימין הישראלי מכחיש יותר ויותר שבכלל יש כיבוש.

ברור שלא הישראלים ולא פלסטינים אינם בשלים לשלום. בצד הפלסטיני אין אחדות וגם אין לגיטימיות מספקת לדמוקרטיה. על כל הפלגים הפלסטיניים יהיה לזנוח את הטרור ולהתגבר על הפיצול הפוליטי. בצד הישראלי יש לתת עדיפות עליונה להפסקת הבנייה בהתנחלויות ולאלימות המתנחלים, וכן להיות מוכנים לשאת ולתת על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

בשנים האחרונות נכשלה הקהילה הבינלאומית בביצוע מאמצים מהותיים לשלום בין שני הצדדים. ידידינו האמריקנים ניסו זמן רב לסייע לזמן יחד את הצדדים, והסכמי הנורמליזציה האחרונים (הסכמי אברהם) בין ישראל לבין כמה משכנותיה הערביות אכן תרמו תרומה חשובה ליציבות האזור. אבל הן לא סייעו לקדם שלום ישראלי-פלסטיני. בעוד שארצות הברית נשארת חיונית לתהליך, הרי אנו איננו יכולים עוד להשאיר את רוב העבודה הקשה לדיפלומטים האמריקניים. להיפך. אנו זקוקים למאמץ משותף וכן שיכלול את מדינות ערב, אירופה, ארצות הברית ומדינות אחרות.

בהשמיענו בכנות את העובדות האלה, מה עלינו לעשות הלאה? מעל לכל, אנו זקוקים למאמצים אירופאיים אינטנסיביים רבים יותר כדי ליצור דינמיקה חדשה לשלום. ובעוד שאיננו יכולים לאלץ את הצדדים לבוא אל שולחן הדיונים, אנו יכולים להכין את הקרקע לכך ולסייע להם להיות מוכנים.

ב 2013 הציע האיחוד האירופי "חבילת ביטחון, סיוע כלכלי ופוליטי ללא תקדים" אם יגיעו הצדדים להסכם שלום. בהסתמך על כך הנחיתי את הנציג המיוחד של האיחוד האירופי סוון קופמאנס לפעול יחד עם הנציבות האירופית והמדינות החברות לגבש הצעה כזו. כמו כן ביקשתי ממנו לפתח (יחד עם שותפינו) הצעות לתהליך אזורי מקיף להשגת שלום בין ישראל ופלסטין ובין ישראל וכל שכנותיה הערביות.

אחר כך, בחודש פברואר, נפגשתי עם שר החוץ של סעודיה, הנסיך פייסל בן סרחאן אל סעוד והמזכיר הכללי של הליגה הערבית אבו אלע'ית', אשר הסכימו להחיות ולבנות על בסיס יוזמת השלום הערבית מ 2002 ולצרף אליה את חבילת השלום האירופית. במאמץ הזה נפעל בצמוד לשותפים ערביים ובינלאומיים.

התהליך הזה מדבר על שרטוט הדרך שבה ישולבו ישראל ופלסטין באזור, אם יעשו שלום. עלינו לחשוב על סוגי שיתוף הפעולה בביטחון, מדיניות וכלכלה שהסכם השלום יאפשר, וכיצד כל הצדדים יתמודדו עם אתגרים משותפים כמו מים, אנרגיה, תשתיות ושינויי האקלים.

זה הרגע שבו יש לבחון מה כולנו יכולים לתרום לשלום ישראלי פלסטיני, כאשר יגיע. ברור שתרומתה של אירופה או של מישהו אחר לא תיושם אם לא יכון הסכם שלום ישראלי פלסטיני, ואל לנו להניח שבהבטחותינו לסיוע יהיה די בכדי להביא לתוצאה הזו. ועם זאת, משהו חייב להיעשות כדי לבלום את ההתדרדרות למעגל אלימות, ואנו יכולים למלא תפקיד מכריע בסיוע לצדדים לבחון את האפשרויות העומדות בפניהם.

יש להבהיר: אני אינני מציע יוזמת שלום אירופאית. בשלב זה אנו פשוט פונים לאחרים וחושבים כיצד נוכל להתכונן ליום שבו הישראלים והפלסטינים יהיו מוכנים. אנו יכולים לקרב את היום הזה בכך שנצייר תמונה ברורה כיצד ייראה שלום אזורי. מידת הכנות מחייבת אותנו לראות שאיננו יכולים עוד להרשות לעצמנו לחכות.

מאת ג'וזף בורל